ברכה גולשת: סמים - הארה בדרך הקשה

הארה בדרך הקשה

כך הפך דניאל פינצ'בק מעיתונאי מותש לאזרח אסיר תודה של היקום • 01/03/2005

קריאת סיפורי סוטול של אנשים אחרים יכולה להיות עסק די משעמם. כנראה שיש גבול לנכונות שלנו לצלול לתיאורים מעורפלים, בעיקר אם בסופו של דבר מגיעים למסקנה שיש דברים שכדי להבין אותם צריך להתנסות בהם ולא לקרוא עליהם.

ספרו של דניאל פינצ'בק, "לפתוח את הראש", הוא היוצא דופן. הספר, שתורגם לעברית וראה בימים אלה אור בהוצאת "רימון חיים אחרים" ו"כתר", כולל לא מעט תיאורי סוטול, אבל זה רק אחד הרבדים שלו. מאחוריו מסתתר ניסיון אמיתי של פינצ'בק להבין מדוע החברה המערבית אינה מקבלת שימוש בסמי הזיה כתופעה טבעית, כחלק מתהליך ההתבגרות האנושי, כדלת כניסה אל עולם הרוחניות - כמקובל בתרבויות שבטיות בכל העולם.

כדי להביא את הסיפור במלואו עבר פינצ'בק כמה חוויות קשות. הספר נפתח בנסיעתו לגבון שבאפריקה התיכונה, כדי להתנסות בטקס התבגרות הכולל אכילה של שורש האיבוגאין - צמח הזייתי שנמצא בשימוש השבטים שם כבר מאות שנים. פינצ'בק מגיע לאפריקה כשהוא מותש מהקריירה שלו כעיתונאי במנהטן, עם תחושות קשות של ריקנות וחוסר מטרה. הוא פוגש שם בוטנאי מערבי בשם דן ליברמן, שמביא אותו אל שבט הבוויטי ומציג בפניו את המלך - שמתגלה כקריזיונר לא קטן.

המלך מסכים לערוך לפינצ'בק טקס חניכה לפי מיטב המסורת של בני הבוויטי. אחרי לילה שלם של ריקודים, שירה ונסיונות כושלים לספר לנוכחים מה עובר עליו (כך מכתיבים כללי הטקס), מבקש המלך תשלום נוסף ומאיים על העיתונאי והבוטנאי כי אם לא יישארו ללילה נוסף - הם יהיו בסכנת מוות. "העיתונאי לא ראה את כל המראות שהיה אמור לראות, או לא סיפר את הכל", אומר המלך בצרפתית לליברמן. "ראיתי מראות של חורבן נוראי", הוא צורח על פינצ'בק, שעדיין נתון תחת השפעת הסם.

המסע אל גבון לא פתר את מצוקותיו הקיומיות של פינצ'בק, אבל נתן לו מושג מסוים על הדרך שבה הוא מתכוון ללכת. החיפוש אחר דלת הסתרים, "המרכבה אל עולם הרוח" שבה משתמשים שאמאנים מכל רחבי העולם כדי לרפא פצעים בנשמה, הוביל אותו למקסיקו, אל בנה של השאמאנית המפורסמת מריה סבינה (שזכתה בשנות ה-60 לביקור של הביטלס), אל שבט הסקויה שבאקוודור ואל הספריות בניו יורק - שם ביצע תחקיר מקיף על ההיבטים הכימיים והתרבותיים של הסמים שבהם התנסה.

"יש חומרים פסיכדליים מסוימים שאני לא קורא להם 'סמים', כי זאת מלה שנושאת איתה יותר מדי קונוטציות שליליות", כותב לי פינצ'בק בראיון אימייל. "הייתי אומר שחומרים כמו פטריות הזיה, פיוטה או איהואסקה הם למעשה 'תרופות', בעיקר כשמשתמשים בהם בטקסים".

~!האם יש דברים שהחברה המודרנית צריכה לעשות כדי לנסות~ ~!לחזור לתהליך "טבעי" יותר של התבגרות, כמו שעושים בני השבטים ~!בגבון ובמקומות אחרים?~

"נראה לי טבעי שנמציא מחדש גרסה עכשווית לגמרי של טקסי ההתבגרות הנהוגים בחברות שבטיות. זה משהו שפסטיבל Burning Man בנבאדה מצליח להשיג, הגם שלא תמיד מתוך מודעות מלאה. מה שלמדתי מספרי הראשון הוא שהמציאות הרוחנית המתוארת במסורות אזוטריות ושאמאניות היא מימד מעשי של הקיום, שהתרבות המודרנית ניתקה את עצמה ממנו. שנות ה-60 היו ניסיון ראשון וכאוטי - בספרי תיארתי אותן כמסע המוני כושל של טקסי התבגרות שאמאניים".

~!איך נגרום לניסיון הבא להצליח?~

"'שליחים' של החברה המודרנית יצטרכו לחפש ולחקור טקסי התבגרות של מסורות שבטיות ושאמאניות, ולהביא את המסר הזה לעולם שלנו בצורה עכשווית לגמרי. זה דבר שקורה גם היום במידה מסוימת".

~!התבגרות בעזרת טקסים מסוג זה יכולה להיות הכנה טובה לחיים כמבוגר?~

"גברים שלא עוברים שום צורה של טקס התבגרות רוחני הם בצרה גדולה, וגם נשים זקוקות לטקסים כאלה. האבוריג'ינים באוסטרליה האמינו שאתה לא ממש אנושי אם לא עברת טקס התבגרות. המבקר והסופר היהודי וולטר בנימין כתב שהאנושות צריכה להיכנס ליחסים אקסטטיים (כלומר, מפחידים ומשמחים באותה מידה) עם היקום, ואם זה לא נעשה זאת בצורה יעילה, דרך טקסים, זה ייעשה בצורה הרסנית, דרך מלחמה וחורבן. עד כה התרבויות שלנו בחרו באופציה השנייה. אגב, ההתנסויות האלה אינן מיועדות דווקא לאנשים צעירים. בגבון, למשל, הגיל המקובל בטקס הוא בסביבות 30. התבגרות היא מושג מתמשך".

~!האם אתה חושב שהצעירים של ימינו יכולים לעכל חוויות כאלה,~ ~!או שמא פרוזאק זה המקסימום שהם מסוגלים להתמודד איתו?~ "אין הבדל בין הצעירים של היום לצעירים של פעם, חוץ מהנוירוזות שעולות כשמנסים להסתגל לחברה חולה ולמתקפה הבלתי פוסקת של זבל רצחני מכיוון התקשורת. התרבות האנטי-דכאונית מנסה להכריח את האינדיבידואל להסתגל לסביבה לא בריאה על ידי ניטור של רמות הסרוטונין וכימיקלים אחרים ששולטים בתגובות הרגשיות ובדפוסים הקוגניטיביים. זאת, להבדיל מהמודל הישן יותר של הפסיכואנליזה, שניסה לעזור לאדם להגיע בעצמו להגשמה עצמית, שתעזור לו אפילו לשנות את החברה. חומרים פסיכדליים, בניגוד לחומרים אנטי-דכאוניים, חושפים אנשים לטווח רחב יותר של רגשות, תפיסות, ואפילו תפיסות על חושיות של הקיום. זה עשוי להיות משהו שקשה להתמודד איתו, אבל זה יכול גם להוביל אותך לתובנות שלוות שישנו את היחסים שלך עם העולם בצורה חיובית.

"אנחנו נמצאים במצב עצוב מאוד, שבו צעירים מקבלים חבילת פרוזאק ונשלחים הביתה, אבל אני חושב שהלחץ לתת תרופות לאנשים צעירים הוא גם סימן לכך שהתפיסות החברתיות הנוכחיות מתפוררות. הציביליזציה שלנו לא יכולה לסבול יותר את הסתירות הפנימיות שלה, לכן אנו מנסים להכניס אנשים למצבים יותר ויותר מלאכותיים, כדי שיוכלו לקבל את הסתירות האלה. אגב, בחברות שבטיות שלא נחשפו לקולוניאליזם, שיעורי מחלות הנפש נמוכים הרבה יותר ודיכאון כמעט לא קיים. אני חושב שהמבוגרים נתונים תחת אותו סוג של דיכוי, אבל הם כל כך מבויתים על ידי התניה תרבותית, עד שיותר קשה להם לתפוס את זה".

~!האם לדעתך טריפ של איבוגאין יכול להתאים לכל אחד?~

"לא בהכרח. קודם כל זאת חוויה מלחיצה מבחינה פיזית, שגורמת להאצת קצב הלב, ובגבון אירעו כמה מקרי מוות בטקסים כאלה (כמובן שגם תרופות מערביות מסוימות הן מסוכנות למדי). בכל זאת, שתי ההתנסויות שלי היו חשובות מאוד בשבילי. כשמדובר בהתנסויות בסמים פסיכדליים כל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו, לבדוק את העניין ולהחליט איזה סיכונים הוא מוכן לקחת. לי האיבוגאין עזר מאוד. נראה שלחומר הזה יש איזו תבונה-ארגונית שלוקחת אותך אחורה בחייך ומראה לך איפה אתה מסתדר יפה ואיפה אתה עדיין מפשל. זה כמו אב קשוח אבל הוגן, שלא סובל בולשיט. הפחתתי מאוד את השתייה שלי, ואחר כך הפסקתי לשתות לחלוטין, בעקבות טריפ האיבוגאין הראשון שלי".

~!מהו הסם האהוב עליך באופן אישי?~

"בין הרפואות אני אוהב את האיהואסקה - המשקה המקודש החזיוני של האמזונס. אם לדבר לגמרי בכנות, אני אוהב גם אל.אס.די. אם העולם המודרני יחזור אי פעם לשפיותו בקשר לחומרים האלה, הייתי רוצה להמשיך את המחקר שנפסק בשנות ה-60 על הפוטנציאל של החומר ככלי להתפתחות אנושית. אני גם מכור באופן חסר תקווה לקפה". תהליך החיפוש של פינצ'בק, שמגדיר את עצמו היום כ"אזרח אסיר תודה של הקוסמוס הרב ממדי", משרטט בבהירות את נקודות החיבור בין הריקנות הרציונלית של העולם המערבי לבין צריכת הסמים המוגברת של אזרחיו, ובין הטכניקות שעזרו לשמר תרבויות עתיקות במשך אלפי שנים, לבין היכולות הכימיות של ימינו. "כיום", כותב פינצ'בק, "אני חושד בכל הרצינות שכל אותן 'טכנולוגיות רוחניות' ארכאיות שאבדו לעולם המערבי יהפכו למדע שימושי בעידן החדש".

שלח/י לחבר/ה • עוד ארצות הברית • עוד דרום אמריקה • עוד מומלצים • עוד טריפים • עוד מומחים • עוד סמים חוקיים • [הביתה]