אין יציאה לחופש בלי לדבר קצת על יום המריחואנה (כולל בונוס מוזיקלי) • 10/05/2005
חגיגות המחאה של יום המריחואנה, כמו שיודע כל מי שהיה וגם כל מי שלא, עברו השנה בשקט יחסי. אמנם בירושלים המשטרה הפסיקה את האירוע, אבל בתל אביב הוא נמשך כמתוכנן עד סיומו הטבעי בשעות הערב, וזה שיפור לעומת השנה שעברה.
הנוכחות המשטרתית הכבדה תרמה להתפתחותו של שעשוע בסגנון כנסי האקרים - "זהו את הסמוי". השנה רובם תחבו את כובעי המצחיה המשטרתיים שלהם לאחד הכיסים, כדי שיוכלו לחבוש אותם אם תידרש הסתערות. הסמויים, וזה בהחלט עניין שידרוש טיפול עד השנה הבאה, לא הצליחו כנראה להשיג דייט לאירוע והתבלטו בשטח כי לא היו בסביבתם שום בחורות (להבדיל מהמשתתפים האמיתיים באירוע, שהתאפיינו בקבוצות מעורבות). יש כמובן עוד שיטות לגילוי סמויים, אבל לא אחשוף אותן כאן, כדי שיוכלו לשמש אותנו גם בשנים הבאות.
"יצאתי ברגשות מעורבים", אומר ערן ורד, ממארגני האירוע. "אני יודע שהרבה אנשים לא הגיעו בגלל הפחד מהמשטרה, אבל אני רואה גם את הצד החיובי בעובדה שהאירוע לא נסגר באמצע". קהילת המסטולים הוכיחה השנה שהיא מספיק בוגרת כדי להסתפק ב-364 וחצי ימי עישון בשנה, והפלאייר שבתמונה עזר למתלבטים להחליט לחכות עם הג'וינט הבא שלהם עד שיגיעו הביתה.
מצד שני, נראה שהאיומים המשטרתיים עבדו יפה על אלה שלא היו בטוחים שיוכלו להגיע לאירוע ולהשאיר את השאכטות בבית. "אתה מזמין אנשים לפעולת מחאה והם שואלים אותך מי הדי.ג'יי", אומר הדוד, שהוא גם לגמרי במקרה מייסד אירועי יום המריחואנה בישראל. ובמצב רוח בוגר זה, של השלמה עם הטוב, הרע והמכוער, הוא מגיש לכם מיקס מיוחד שערך לרגל יום המריחואנה 2005.
שלח/י לחבר/ה • עוד ישראל • עוד מריחואנה וחשיש • עוד משטרה • עוד קובצי קול • [הביתה]