Home Home Sex Drugs Rocknroll
מגיפה בערבון מוגבל

השבועון "ניוזוויק" מכתיר את המת'אמפטמין כסם המסוכן ביותר באמריקה, ומתעלם גם מההיסטוריה וגם מהנתונים העדכניים16/08/05

כשהשבועון "ניוזוויק" מחליט להכתיר תופעה מסוימת כ"מגיפה" כדאי לשים לב, אבל לא חייבים לאבד את הביקורתיות בדרך. בתחילת אוגוסט הקדיש השבועון שער למה שעורכיו מכנים "הסם הכי מסוכן באמריקה" - המת'אמפטמין (או בקיצור, מת'). כדי להדגיש את הפואנטה נפרשו בשבועון כמה תמונות טורדות מנוחה. למשל, לוע עתיר נזקים דנטליים של משתמש בסם, ואדם שנכווה עקב ערבוב לא זהיר של חומרים במעבדת מת' ביתית. שימוש כה יצירתי בגרפיקה עלול היה להיתפס כצהוב אלמלא פורסם ב"ניוזוויק". נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה ראיתם בשבועונים מסוג זה תמונות "איחס" שקשורות לתסמונות בריאותיות אחרות.

אפשר בהחלט לקבל את טענת השבועון שמדובר בסם ממכר מאוד שמתפשט לאחרונה מאמריקה הכפרית אל הערים הגדולות, אבל תמיד מועיל לבחון את העניין בפרספקטיבה היסטורית - וסיפור האהבה של אמריקה עם הספידים הוא בהחלט לא עניין חדש. המת'אמפטמין הוא בן למשפחת האמפטמינים, עם טוויסט כימי שהופך אותו ליותר חזק. האמפטמינים הישנים והטובים של פעם נמכרו פעם בארצות הברית בכל דראגסטור. תרבות הספידים היתה כה נפוצה בשנות ה-50 וה-60, עד שהאפילו ה"רולינג סטונס" הקדישו לה שיר ("העוזר הקטן של אמא"), והמלומדים פרופ' לסטר גרינספון ופיטר הדבלום כתבו עליה בשנת 75' ספר בשם "תרבות הספיד".

תעשיית התרופות האמריקאית ייצרה בשנת 58' שלושה וחצי מיליארד גלולות - מספיק כדי לסדר לכל אמריקאי 20 מנות בשנה, לפי המינונים המוצעים על האריזה. הגלולות ניתנו לילדים היפר אקרטיביים ולקשישים מותשים, לסובלים מדיכאון, עייפות, חרדה, או השמנת יתר, וכבר אז היה ברור שהכמויות המיוצרות עולות על מה שנדרש ל"צרכים רפואיים" - ובמלים אחרות: שהתרופה נרשמת ביד רחבה על ידי רופאים, והעודפים מגיעים לשוק השחור. אחד המשתמשים הידועים ביותר של אותה תקופה היה ג'ון אף. קנדי, שלא נזקק לחסדי השוק השחור וקיבל אותן במרשם מרופאיו. בשנים הבאות עלתה צריכת הגלולות בקצב מהיר, ובשנת 71' הגיעה לשיא של 12 מיליארד גלולות.

ניוזוויק לא יכלו להתאפק, וגם אני לא
ייצור אמפטמינים במעבדות ביתיות התרחש יה קיים גם בשנות החמישים, אבל היצרנים לא יכלו להתחרות במחיר ובאיכות של התרופות של חברות התרופות (פני אחד ל-14 גלולות). בשנת 65' ניסתה הממשלה לצמצם את זרימת הסם אל השוק השחור ואסרה את מכירתו ברחוב, צעד שהעלה מיידית את מחירו אצל הסוחרים הלא מורשים. לפי החוקר אדוארד ברכר, שסקר את התופעה בספרו "סמים חוקיים ולא חוקיים" משנת 72', התיקון בחוק פתח את הדלת לייצור מחתרתי הרבה יותר מסיבי של הסם, והשוק הוצף במוצרים מאיכות נחותה.

גם המעבר מאמפטמינים - סם שנלקח בדרך כלל בבליעה - למת'אמפטמינים - שאותם אפשר להזריק, לעשן ולהסניף - נעשה בהשראת חוקי הסמים האמריקאיים. בשנת 88' התחילה הממשלה להגביל את מכירתו של אחד החומרים המשמשים לייצור אמפטמין, P2P. בתגובה, הכימאים הביתיים עברו לאפדרין, חומר ממסטל שנמצא בתרופות להצטננות, ובדרך הם גם גילו כמה קל לייצר מת'. כשהממשלה אסרה מכירת אפדרין ללא מרשם, הם עברו לפסודו-אפדרין, ועכשיו, כשהממשלה עשתה את אותו דבר לפסודו-אפדרין, הועברו רוב מעבדות הייצור המחתרתיות למקסיקו. כך או כך, לא נראה שחסרה לאמריקאים אספקה.

"ניוזוויק" לא מהסס להכתיר את המת' כסם הכי מסוכן באמריקה, אבל כושל באספקת נתונים שיוכיחו את הטענה. למשל, כמה אנשים מתו עד היום מצריכת מת'? האם באמת חלה עלייה בשימוש, בהשוואה באמפטמינים בשנות ה-60? הנתונים הרשמיים משתנים לפי המיקום. בלוס אנג'לס, למשל, מתו 150 איש בשנת 2000, ואילו בניו יורק נרשמו באותה שנה רק שלושה מקרי מוות. לפי "ניוזוויק", בערך 12 מיליון אמריקאים ניסו עד כה את הסם, ומיליון וחצי הם משתמשים קבועים. אבל מכאן ועד הפיכתו לבעיית הסמים הכי גדולה של אמריקה יש עוד דרך ארוכה, שעוברת דרך 2.7 מיליון משתמשים בקוקאין, וכמיליון מכורים להרואין.

בסקר השנתי שנערך בין תלמידי תיכון באמריקה, "מוניטורינג דה פיוצ'ר", מתגלה שהשימוש במת' אינו כה נרחב ונמצא דווקא בירידה. הסם נכנס לטבלאות הסקר רק בשנת 99', עם 4.3 אחוז מתלמידי כיתות י"ב שהשתמשו בו לפחות פעם אחת במהלך השנה. בשנת 2004 חלה ירידה של כאחוז. המספר הזה מאוד לא מרשים יחסית לנתוני העבר של שימוש באמפטמינים. בשנת 75' התנסו בספידים 16.2 אחוז מתלמידי י"ב, ובשנת 81' הגיע מספרם ל-26 אחוז. רק בשנת 92', עם פריצתו של האקסטזי לשוק, ירדה הפופולריות של הספידים והסתכמה בשבעה אחוזים בלבד.

"ניוזוויק" מציג גרפים שאמורים להוכיח גידול בכמויות הסם שנתפסו לאחרונה, אבל ספירת פשיטות על מעבדות שבהן יוצר הסם אינה מספיקה, אם לא מפרטים את גודל המעבדה. חיפוף זה כמובן אינו מקרי. לפי נתוני רשויות הסמים באמריקה (ה-DEA) הצריכה הגיעה לשיא בשנת 89' (שבה נתפסו 174 מיליון גלולות), ובשנה האחרונה שנמדדה, 2002, היתה דווקא ירידה בכמויות שנתפסו (118 גלולות).

ג'ק שייפר, עורך במגזין הרשת "סלייט" (של מיקרוסופט) שקרא את המאמר ב"ניוזוויק" והתעצבן, אומר שהכתרת המת' כסכנה לאומית ממדרגה ראשונה משחקת לידי השלטונות. הנתונים שנאספו על ידו מראים שכמו תמיד, הניסיון לאסור על אנשים שימוש בחומר שמצא חן בעיניהם רק יגרום להם לחפש חומר אחר, שעלול להיות מסוכן יותר. "אם כך נראה הניצחון במלחמה בסמים", כותב שייפר, "לא הייתי רוצה לראות איך נראה ההפסד".


  שלח/י לחבר/ה  עוד ארצות הבריתעוד כלכלהעוד קמפיינים • [הביתה]