נהוג לייחס גמילה בכפייה למדינות שבהן שמים זין (יותר גדול מהזין הישראלי) על זכויות האזרח, אבל בתכל'ס, גמילה כפויה קיימת גם בשראל. האם היא עובדת? אולי על הסטטיסטיקאים של הרשות למלחמה בסמים • 21/03/06
לחיים מסינג, ראש הרשות למלחמה בסמים (להלן הרמ"ס), היתה לפחות בשורה אחת טובה בשבוע החולף. אם עד עכשיו חשבנו שאחת הבעיות בתחום הסמים בישראל היא חוסר במיטות במרכזי גמילה, מסינג מעדכן ב''הארץ'': ''אין למכורים בעיה למצוא מוסד טיפולי'', הוא אומר. למי כן יש בעיה? למסינג וחבריו לעבודה, והבעיה היא שיש אנשים שפשוט לא רוצים להיגמל. מסינג, שהציג בשבוע שעבר את תוכנית הפעולה העתידית של הרמ"ס, מדבר על 20 אלף נרקומנים, שמתוכם כ-14 אלף שייכים לסוג הסרבני. ''צריך לפתור את זה'', הוא אומר.
ואם צריך, לא שואלים שאלות. הרמ"ס מציעה להתמודד עם סרבני הגמילה בעזרת אשפוז כפוי. כצפוי, הטיפול לא ייכפה על אנשים שיכולים להילחם ברוע הגזירה. על הכוונת נמצאים הומלסים, אנשים ש"מסתובבים בחבורות רחוב" או "מהווים מקור להדבקה במחלות זיהומיות" - בדיוק האנשים שאנחנו לא אוהבים לראות כשאנחנו יוצאים לרחוב. האגודה לזכויות האזרח אמנם מזהירה שההצעה "מרחיקת לכת מבחינת שלילת חירויות האזרח", אבל הסיכוי שמישהו באמת יילחם נגדה קטן למדי.
"יותר מחצי מפשעי האלימות מבוצעים על ידי מכורים לסמים ואלכוהול", אומר מסינג, ולא במקרה הוא כורך לפתע בחבילה אחת את משתמשי הסמים והאלכוהול. הרמ"ס רוצה לנהל מעכשיו גם את תחום הגמילה מאלכוהול, מה שיכפיל את תקציביה. כמובן שהומלס שמסתובב בחבורות רחוב זה מישהו שממש עושה חשק לכפות עליו איזו גמילה. למי אכפת שהוא לא מעוניין?
"גמילה בכפייה" היא מושג קצת מבלבל. אם מדמיינים את כוחות הרמ"ס חוטפים הומלסים מהרחובות וסוחטים אותם באיומים (לכו לגמילה או שתיכנסו לכלא), זה נשמע די מפחיד. אבל כשמציגים את הגמילה כאופציה שניתנת למכור במקום מאסר, פתאום כל העסק נראה לגמרי הומני. לכן, השאלה שצריכה להישאל היא האם גמילה כפויה היא יעילה. ד"ר אלן לשנר, המנהל לשעבר של המכון הלאומי לשימוש לרעה בסמים (NIDA), אומר שהמכור לא צריך לרצות להיגמל כדי שהטיפול יצליח. לדבריו, אחד המדדים שמעידים על הצלחת הגמילה הוא משך הזמן שהמכור נשאר בטיפול, ואלה שהגיעו בכפייה נשארים יותר זמן. לשנר מצטט פתגם נפוץ בעסקי הגמילה: "אנשים מגיעים לכאן בהוראת בית המשפט או בהוראת אמא", ומתעלם מההבדל התהומי בין לחץ חברתי לבין איום בכליאה. מומחים אחרים, למשל ד"ר פיטר כהן (MP3) מהמכון לחקר סמים באמסטרדם או ד"ר חנן פרנק (עוד MP3) מאוניברסיטת תל אביב, אומרים שלגמילה כפויה אין סיכוי, ועל כך יעידו שיעורי הנשירה הגבוהים (עד 60 אחוז) מתוכניות כאלו.
בדרך כלל נהוג לייחס גמילה כפויה למדינות שבהן שמים זין על זכויות האזרח, אבל בתכל'ס, גמילה בכפייה קיימת גם בארץ. כמה מחברי הטובים ביותר נשלחו על ידי בית המשפט לתוכניות הגמילה ממריחואנה של השירותים הסוציאליים. התוכנית מתבססת על שיחות עם קצין מבחן, בדיקות שתן ודינמיקה קבוצתית של "המכורים" עם פסיכולוגים. כל חברי עברו שלבים דומים במהלך הגמילה: בהתחלה הם קיללו, אחר כך הם הפסיקו ואמרו שזה דווקא נהדר ושהם מתחילים לראות את היתרונות בהימנעות מעישון, אחר כך הם סיפקו בדיקות שתן נקיות ובית המשפט שלח אותם הביתה, ואחר כך הם התחילו שוב לעשן ואמרו שנהדר לחזור אחרי הפסקה. כל אחד מהם יכול היה לסרב לעבור גמילה וללכת לכלא, אבל למרבה הפלא, איש מהם לא הלך על האופציה הזאת. לזה, אגב, קוראים בחירה חופשית.
- תודה לג'ינג'ית ולבסגרוב על ההפניה ל''הארץ''
שלח/י לחבר/ה • עוד מומלצים • עוד הרואין ועוד אופיאטים • עוד חדשות • עוד ישראל • עוד מומחים • עוד מריחואנה וחשיש • עוד מתנגדים בישראל • [הביתה]