האם פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות הזיה, יכול לעורר חוויות מיסטיות ודתיות, ואם כן – איך לעזאזל אפשר להוכיח את זה? • 15/08/06
מכל הדברים שאפשר לחקור בנושא הסמים ההזיתיים, ד"ר רונלד גריפית' בחר באגוז קשה במיוחד, או שמא נאמר - אגוז שהוא רך מכדי לנעוץ בו שיניים. המחקר שלו, שפורסם ביולי האחרון בכתב העת הרפואי לפסיכו-פרמקולוגיה, התמקד בשאלה האם פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות הזיה, יכול לעורר חוויות מיסטיות ודתיות. בהתחשב בקשיים שמערים הממשל האמריקאי בפני חוקרים שמציעים ניסויים בסמים על בני אדם, קצת קשה להבין למה דווקא הניסוי הזה, שעוסק בדת ובמיסטיקה – שני תחומים שהמדע, אם להשתמש בביטוי מהשבועות האחרונים, עוד לא החליט אם להיכנס בהם עם כוחות קרקעיים או להמשיך להפציץ מהאוויר – קיבל את כל האישורים הדרושים. ולא זו בלבד, הוא גם זכה למימון מ-NIDA, הסוכנות הלאומית למניעת שימוש לרעה בסמים, ומהמועצה לתרגול רוחני (SCP) מברקלי.
המחקר על סמים פסיכדליים, שנעצר בחריקה לפני 40 שנה כשילדי הפרחים הפכו אותם לסמי רחוב נפוצים, אמנם חודש לאחרונה ברחבי העולם, אבל בתחומים קצת פחות שנויים במחלוקת מחוויות מיסטיות. בין השאר, חוקרים את הפוטנציאל של פסילוסיבין לטיפול בהתקפים קשים של כאב ראש ובדכאונות וחרדות של חולים סופניים, ואת היעילות של MDMA (אקסטזי) בטיפול לנפגעי הלם קרב (PTSD).
גם גריפיתס ושותפיו אומרים שהם מקווים, בסופו של דבר, לקדם את הטיפול בבעיות פסיכולוגיות של חולים סופניים ושל מכורים לסמים ואלכוהול באמצעות תרפיה עם סמים הזיתיים, אבל שילוב המונחים המיסטיים-דתיים-רוחניים בהגדרת המחקר שלהם מעיד על איזושהי הנחה מוקדמת, שחוויות רוחניות אינטנסיביות משפרות את יכולת ההתמודדות של האדם עם מצוקות קיומיות. זוהי אמנם אמירה שרבים יסכימו איתה מנסיונם האישי, אבל לספק הוכחה מדעית לכך זה כבר עניין אחר. על הרקע הזה, קשה עוד יותר להבין מדוע התגייסה NIDA למימון המחקר. אולי תרומת המכון מברקלי דירבנה אותה.
גריפיתס בחר להתמקד באנשים שחוויות דתיות/מיסטיות אינן זרות להם, וגייס חלק מהמשתתפים בעזרת פלאיירים שחילק בכנסיות של בולטימור. אחרי שש שנים היו לו 36 מתנדבים משכילים בגיל העמידה, שמעולם לא ניסו פסילוסיבין. בניסויים של סמים פסיכדליים קשה מאוד לבצע "ניסוי עיוור כפול”, שבו גם הנבדק אינו יודע מה קיבל וגם החוקר אינו יודע, כי מהר מאוד מתברר אם המתנדב מסטול או לא. לכן, בחר גריפיתס לתת לקבוצת הביקורת שלו ריטלין, ובסיבוב השני החליף בין הקבוצות. הריטלין התברר כבחירה נבונה – הנבדקים והחוקרים לא יכלו לדעת בביטחון מי קיבל מה.
והתוצאות? שני שלישים מהמשתתפים דירגו את חוויית הפסילוסיבין כאחת מחמש המשמעותיות בחייהם, וחלקם הקבילו אותה ללידת ילד. כשליש חוו חרדות ודיכאון. התחושות שדורגו היו עושות צמרמורת לרוב אנשי המדע: קדושה, שלווה, אחדות וידע אינטואיטיבי. המשתתפים נבדקו שוב אחרי חודשיים. 80 אחוז מהם דיווחו על שיפור בהרגשתם.
תוצאות נוספות: מיד עם פרסום המחקר הודיעה NIDA כי היא מושכת את ידיה ממנו. ראש הסוכנות, ד"ר נורה וולקוב, אמרה שפסילוסיבין הוא חומר מסוכן ועלול לגרום לפסיכוזות למרות שאינו ממכר, ותפקידה של NIDA הוא להזהיר את הציבור מסכנות כאלה. התקשורת, לעומת זאת, התלהבה מהמחקר. הוא סוקר באופן אוהד בעיתונים רבי תפוצה כמו ”אל.איי טיימס”, “וושינגטון פוסט”, "וול סטריט ג'ורנל" ו“אקונומיסט”.
"הפסילוסיבין אינו 'גלולת האלוהים', אלא תהליך כימי במוח”, אמר גריפיתס, וזכה בעקבות זאת למתקפה נוספת, הפעם ממדענים שמתעניינים בפסיכולוגיה של האדם הדתי. ד"ר ריצ'רד סלואן מאוניברסיטת קולומביה אמר לחדשות ABC שתהיה זו טעות להוריד את החוויה הרוחנית לדרגת תהליך כימי במוח. "אני חושב שאנשים דתיים יתנגדו לתיאור החוויות הדתיות שלהם כתוצר של כימיה עצבית, בלי גרגר של אמת”, אמר, ופתח בזאת דיון בשאלה שהמדע יתקשה עוד יותר לענות עליה: האם יש הבדל בין הליך כימי במוח לבין “האמת”.
- ''אל.איי. טיימס'' על המחקר של גריפיתס
- NIDA מתכחשת למחקר
- עוד על ניסוי ''גוד פריידי''
- עוד (בברכה) על ראם דאס
שלח/י לחבר/ה • עוד ארצות הברית • עוד טריפים • עוד מומחים • עוד מחקר • עוד מתנגדים בגולה • עוד סלבריטיז • [הביתה]