אף אחד לא חושב ברצינות שקנביס יכול לשפר הישגים ספורטיביים. חוץ מהמדען של הוועדה העולמית נגד סמים בספורט • 17/10/06
לפני כמה שנים, בחיפוש אחרי הספורט האולטימטיבי למסטולים, נהגתה בחדרי חדרינו תחרות חדשה: "מירוץ עשרת הגרמים". כל מה שצריך כדי להתחרות זה זוג אופניים דו מושבי ועשרה גרם קנביס (או חמישה, למתחילים). תפקידו של הרוכב במושב האחורי הוא לטעון באנגים עבור הרוכב הקדמי ולהגיש לו אותם. תפקידו של הרוכב הקדמי הוא לדווש, לנווט ולעשן. המנצח הוא זה שהמהירות הממוצעת שלו היתה הגבוהה ביותר עד שגמר את מכסת הקנביס שלו - המרחק לא חשוב. הרי לכם ספורט אתגרי ממדרגה ראשונה, שכולל, כמו סנוקר, שחמט וסוליטייר, את האלמנט המנצח: אפשר לעשן תוך כדי. אולי לא מגיעים לשום יעד, אבל לפחות נהנים בדרך.
אפשר להתווכח עד מחר עד כמה הקנביס פוגע (או לא) בתפקודי הגוף והמוח, אבל כל הצדדים יסכימו שהקנביס בשום אופן אינו נחשב לסם שעשוי לשפר הישגים ספורטיביים. כשגולש הסקי הקנדי רוס רבגליאטי איבד את מדליית הזהב האולימפית שלו בשנת 98', אחרי ששרידי מריחואנה נמצאו בדמו, הוא זכה לכבוד מיוחד בקהילת הסטלנים: לנווט במהירות גבוהה בין מכשולי סלאלום כשאתה מסטול זו לא משימה פשוטה. רבגליאטי, שטען כי היה בחדר עם מעשנים אחרים והחומר נספג בדמו, קיבל את המדליה בחזרה אבל לא בזכות הטיעון הזה, אלא מסיבה טכנית: הקנביס, כך התברר, לא נמצא אז ברשימת הסמים האסורים של WADA.
WADA, הגוף שתפקידו להגדיר אילו חומרים אסורים לשימוש אצל ספורטאים (World Anti-Doping Agency), התכנס החודש כדי לעדכן את הרשימה. אין להקל ראש בחשיבותו של WADA. להחלטות הארגון יש השלכות בינלאומיות (על ספורטאים מכל העולם) ואישיות מרחיקות לכת. המתעמלת הרומנייה אנדראה רדוקן, למשל, איבדה את המדליות שבהן זכתה בסידני 2000 אחרי שלקחה שתי גלולות נורופן (משכך כאבים נפוץ), ודוגמאות גבוליות דומות לא חסרות. שימוש בחומרים שנמצאים ברשימות של WADA במהלך תחרות מביא לסילוק מיידי ולפסילת כל ההישגים. ספורטאי שזוהי העבירה הראשונה שלו מורחק לשנתיים מהזירה, ושנתיים בתחום הספורט הן הרבה יותר קריטיות משנתיים בתחום הספרנות. העבירה השנייה מובילה להרחקה לכל החיים.
הקנביס נכנס לרשימת החומרים האסורים בספורט רק בשנת 2004, ולא כולם ב-WADA מסכימים שזהו מקומו. חוזה מריה אודריוזולה, נשיא הפדרציה הספרדית לאתלטיקה, העלה את עניין הקנביס בדיון האחרון וטען שהארגונים השונים "מבזבזים הרבה זמן וכסף בהתמודדות עם חומר שנועד לצורכי בילוי ואינו משפר ביצועים".
טענותיו נדחו בתקיפות על ידי המדען הראשי של WADA, אוליבייר רבין. לדברי רבין, יש שלושה תנאים להכנסת חומר או שיטה מסוימים לרשימה האסורה, ושניים מהם חייבים להתקיים. "א. שימוש בחומר או בשיטה שעלולים להזיק לבריאות הספורטאי ו/או בחומר שמסוגל לשפר את ביצועיהם; ב. או נוכחות של חומר שנמצא ברשימה בגוף הספורטאי; ג. הפרה של 'הרוח הספורטיבית'”. התנאי הראשון נשמע הגיוני עבור גוף שמטרתו לשמור על בריאות הספורטאים ועל טוהר הישגיהם. התנאי השני הוא מהסוג השרירותי. התנאי השלישי הוא בתחום המוסר. “הרוח הספורטיבית” היא מושג חמקמק שבו אפשר לעשות שימוש גמיש אם אין טיעונים טובים יותר.
"אנו יודעים בוודאות שהקנביס עשוי לעורר תחושות של פחד, שמשפרות ביצועים בסוגי ספורט מסוימים”, אמר רבין בתחילת החודש. "הוא מסוכן גם לספורטאים ולסובבים אותם, כי הוא יכול ליצור עיוות בתפיסת המציאות”. מסכנים הספורטאים. אם ינהגו לפי ההיגיון של רבין, הם יצטרכו לוודא שכל שאכטה תכניס אותם לסרטים רעים מספיק כדי לפתח תחושת חרדה, שתשפר את ביצועיהם. אבל המדען אינו מסתפק בהצהרות מדעיות. "השימוש בקנביס מנוגד לרוח הספורטיבית, למרות שאנחנו מבינים שזה בעיקר סם חברתי", הוא אומר. תרגום אפשרי: "ספורטאי שמשתמש בקנביס בניגוד לחוק אינו מודל חיקוי טוב בעינינו, אבל אנחנו לא רוצים להצטייר כגוף זקן ומיושן”. השימוש במונח "סם חברתי" מטושטש לא פחות. בחברות מסוימות נהוג לקחת אקסטזי ביחד וללכת לרקוד, ואף אחד עוד לא הוציא את מרכיבי האקסטזי משום רשימה שחורה.
ספורטאי שהצליח להוכיח שהסם לא נמצא בגופו כדי לשפר ביצועים (למשל סטרואידים שמקורם במשחה לבעיות עור) יזכה להקלה מסוימת בסנקציות, אבל הטיעון הזה לא יעזור לו אם השתמש בקנביס כי כאמור, המדען הראשי של WADA מאמין שקנביס דווקא עשוי לשפר ביצועים.
אם אתם שוקלים קריירה בתחום הספורט, קחו בחשבון שספורטאים במקצועות מסוימים – לא ברור למה - מקבלים הנחות: למשל, לטניסאי שולחן ולמתאגרפים מותר לצרוך אלכוהול, אבל לשחקני ביליארד ולמתאבקים אסור. סטרואידים וחומרים ממריצים אסורים על כולם.
שלח/י לחבר/ה • עוד חדשות • עוד מומחים • עוד מריחואנה וחשיש • עוד סמים חוקיים • [הביתה]