מודל היופי הגברי החדש מדרבן יותר גברים צעירים להזריק לעצמם סטרואידים. פלא שהם בקריזה? • 24/10/06
אם שוויון בין גברים ונשים עומד בראש מעיינכם, בוודאי תשמחו לדעת שאחד ההבדלים העיקריים בין גברים ונשים בעולם המודרני - הכניעה ללחץ חברתי ותקשורתי בענייני מראה חיצוני - הולך ונמחק. במשך שנים נשים צימקו את עצמן לדעת כדי להיות יותר קיית מוס ופחות מיסי אליוט, אבל עכשיו הן לא לבד במאבקן: הלחץ הגיע גם אל הגברים. אם עד עכשיו שום דבר לא הפריע להם להתפנן מול הטלוויזיה עם בירה ביד אחת וביסלי גריל בשנייה, היום פתאום יש להם שאיפות להיראות כמו דיוויד בקהאם, ואם אפשר – במינימום מאמץ.
לפי מחקר שפורסם בחודש שעבר בבריטניה, גברים פגיעים לא פחות מנשים ללחץ שיוצרים המודלים העכשוויים של יופי וכושר. קרן "דראגסקופ”, שמפרסמת מדי שנה דו"ח על מחירים ומגמות בתחום הסמים, גילתה שחלה עלייה גדולה במספר הגברים - במיוחד בשנות העשרה המאוחרות או ה-20 המוקדמות שלהם - שמזריקים לעצמם סטרואידים אנבוליים במטרה להיראות טוב יותר. ג'ים מקווי, שחוקר את הנושא באוניברסיטת ג'ון מורס בליברפול, מעריך שיש כעשרת אלפים משתמשים בצפון מערב אנגליה בלבד.
סטרואידים אנבוליים הם גרסה של ההורמון הגברי טסטוסטרון. לפי המחקר, כשליש מהמשתמשים התחילו בשנות העשרה ואינם מעורבים בספורט תחרותי. מקס דאלי, עורך המגזין של הקרן ("דראג לינק”), אומר שצעירים רבים מתחילים לקראת הקיץ, כדי שיוכלו להפגין את שריריהם בציבור. לפי עדויותיהם, השימוש בסטרואידים התפתח במקביל לשאיפה להתלבש יפה יותר ולהיות בעל עור חלק יותר.
ג'ייסון, סטודנט בן 21, סיפר ל"גרדיאן” על יתרונות הסטרואידים: “בגיל 19 התחלתי ללכת למכון כושר כי חשבתי שזה יעניק לי יותר ביטחון. הייתי ילד רזה והחברים נהגו לקרוא לי 'צלעות פח'. חלק מהם עבדו עם משקולות וראיתי שהם נהיים גדולים יותר, אז נכנסתי לזה. התחלתי להתאמן חמש פעמים בשבוע. הרגשתי יותר טוב וגם הבחורות היו מרוצות, ואז כמה מהחבר'ה המליצו לי על סטרואידים כדי להאיץ את התהליך. בהתחלה לקחתי כדורים ואחר כך עברתי להזרקה, כי שמעתי שזה גורם פחות נזק לכבד. יש לי תופעות לוואי, כמו שינויים במצב הרוח, חצ'קונים על הפנים ועל הגב, אבל זה שווה את זה”.
מעבר לסיכונים הרפואיים, לסטרואידים יש השפעה עצומה על מצב הרוח, אבל מעטים הרופאים שיזהירו את המשתמשים מפניה – ועל כך יעיד כל מי שקיבל אי פעם מרשם לסטרואידים מרופא. האם הזהירו אתכם מהתקפי כעס ואלימות? מתחושת כוח שאין לה אחיזה במציאות? הבעיה העיקרית עם סוטול של הורמונים – ולקחתי הרבה מהם ומכל הסוגים (So sue me) - היא שהוא לעולם לא מרגיש כמו גוף זר. בניגוד לסוטול של סמים אחרים, שמתחיל ונגמר בנקודה מסוימת וברורה למדי, הסוטול ההורמונלי הוא מתמשך ומרגיש טבעי לגמרי. התפרצויות זעם? זה בגלל שהרגיזו אותי, כמובן.
קולין סטיוארט מארגון הצדקה "רליס" אומר שרוב המטופלים שלו אינם מודעים לנזקי הסטרואידים – למשל, איבוד היצר המיני כשמפסיקים לקחת אותם. "קשה לחזור לרמות טסטוסטרון נורמליות", הוא אומר. ניל (39), מרואיין נוסף של ה"גרדיאן" שלקח סטרואידים והפסיק לפני 15 שנה, אומר שהיום הנטייה היא לקחת כמויות גדולות ולעשות פחות מדי ספורט. ”אתה לא הולך להיות שרירי על ידי נעיצת מחת בתחת וישיבה מול הטלוויזיה. אתה תגמור כמו בלון מנופח”.
כאן יש למשתמשים דילמה רצינית: רובם, לפי המחקר של "דראג סקופ", היו מעדיפים להיראות כמו אנטנות מאשר כמו מר עולם. המודל המבוקש ביותר בבריטניה הוא כמובן של דיוויד בקהאם – שרירי אבל לא מנופח. כדי לנצל את מלוא השפעתם של הסטרואידים צריך להתאמן הרבה, אבל כשמתאמנים מתנפחים, ומפסיקים להיראות כמו אנטנה. הפתרון: הזרקת סטרואידים תוך בטלה פסיבית.
החודש פורסם מחקר נוסף בעניין הסטרואידים, של פרופ' ברברה ארליך מאוניברסיטת ייל, שלפיו עודף טסטוסטרון הורס תאי מוח אצל גברים. המחקר ניסה להסביר את העלייה באגרסיביות ובנטיות האובדניות אצל אתלטים שצורכים סטרואידים עתירי טסטוסטרון, ולכן מומחים כמו פרופ' רפאל לובושינסקי מקופ"ח כללית יכולים לומר (ל"מעריב") שתוצאות הניסוי תופסות רק לגבי אנשים מהסוג הזה, אבל מה עם כל המשתמשים שאינם אתלטים אלא סתם בקהאם וונאביז, שצורכים כמויות גדולות אבל מתאמנים הרבה פחות ואינם נמצאים תחת השגחה רפואית כמו ספורטאי מקצועי? ומה יקרה כשהאופנה הזאת תגיע לתל אביב? האם העיר תעמוד בעוד אלימות בפקקים? "בפעם הבאה שבחור שרירי חותך אתכם ברמזור", מרגיעה ארליך, “אל תתעצבנו. תבינו שייתכן שזאת לא אשמתו".
- דראגסקופ על שימוש בסטרואידים בבריטניה
- ה''גרדיאן'' על שימוש בסטרואידים בבריטניה
- NRG על המחקר של פרופ' ברברה ארליך
שלח/י לחבר/ה • עוד אירופה • עוד מומלצים • עוד מומחים • עוד סמים חוקיים • [הביתה]