''חוק הבאנגים'', שעבר בכנסת בקריאה ראשונה, עשוי בסופו של דבר לקרב את הגאולה • 31/10/06
אחת האמונות שנעים מאוד להיצמד אליהן בשעות קשות היא זאת שלפיה תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. זה שאף אחד לא יודע מתי יבוא השחר זה עניין אחר, אבל בינתיים אפשר לשבת בנחת ולצפות במצעד של הצעות חוק מטומטמות – למשל חוק הבארים, החוק נגד הורדת קבצים או חוק הבאנגים - ולומר לעצמך שהן בסך הכל מקרבות את הגאולה. ואתם יודעים מה? לפעמים זה אפילו נכון.
הנה, לדוגמה, חוק הבאנגים, שהוצע בכנסת ביוני האחרון ועבר בקריאה ראשונה. לפי ההצעה, מי שייתפס עם באנג עלול לקבל שלוש שנות מאסר (!), ומי שמוכר באנג צפוי לעד חמש שנים. המטרה המוצהרת של החוק היא להילחם בבעלי פיצוציות שמוכרים אותם בראש חוצות, אבל סעיף האחזקה האישית מוכיח שהמטרה האמיתית היא אחרת. בכל זאת, באנג הוא מכשיר שכל אחד יכול להכין בבית מבקבוק וצינורית, והחוק יפגע גם באנשים שלא קנו את הבאנג שלהם בפיצוציה.
אבל כנראה שלפעמים צריך הצעה ממש מטומטמת כדי לעורר מרבצם כמה גופים שעוד נותר בהם שמץ של היגיון, למשל הסניגוריה הציבורית. בשבוע שעבר המליצה הסניגוריה לוועדת הכנסת לחוקה חוק ומשפט, המכינה את החוק לקריאה שנייה, להפסיק את הרדיפה אחרי משתמשים בסמים קלים, משום שהנזק שלה עולה על התועלת. הסניגוריה יכלה אמנם להסתפק בקטילה ממוקדת של חוק הבאנגים, אבל בחרה לנסח אמירה גורפת הרבה יותר על מדיניות הסמים הישראלית. זוהי דוגמה שמחזקת את האמונה בתיאוריית החושך לפני השחר, כי דיון נוסף בחוסר היעילות של חוקי הסמים הנוכחיים אף פעם לא מזיק.
אחד הטיעונים של הסניגוריה היה שהחוק סותר את המגמה האירופאית לא לרדוף אחרי משתמשים בסמים קלים. ישראל יושבת על הגדר שבין הגישה האמריקאית לגישה האירופאית כבר שנים, ועכשיו השפיצים כבר נכנסים לה לתחת. עד לפני שבוע עוד אפשר היה להתווכח על יעילות המגמה האירופאית. אנשי הרשות למלחמה בסמים אכן עושים זאת על בסיס קבוע, אבל הנתונים האחרונים מבריטניה, ששינתה את המעמד החוקי של הקנביס לפני שנתיים, נראים משכנעים למדי.
לפי דו”ח הפשיעה השנתי שהוגש החודש לממשלת בריטניה, השנה, לראשונה מזה עשר שנים, נצפתה ירידה במספר משתמשי הקנביס הצעירים. לפני השינוי בחוק השתמשו בקנביס 25.8 אחוז מהצעירים בני 16-24 (לפחות פעם בשנה), והשנה ירד מספרם ל-21 אחוז. לאור החששות (שלא לומר פאניקה) שהתלוו לשינוי בחוק, הנתון הזה נראה מרגיע במיוחד. לשם השוואה, בארה"ב דיווחו השנה 28 אחוז מהצעירים (18-25) על שימוש בקנביס.
עוד פן מעניין של המהלך הבריטי מתבטא בשיעורי הפונים לטיפולי גמילה ממריחואנה. לפי שירותי הרווחה הבריטיים, מאז ינואר 2004 חלה עליה של 117 אחוז במספר הפונים. לכאורה, נתון זה מרמז על עלייה במספר ה”מכורים” למריחואנה, אבל דוברת השירות מדגישה כי העלייה הגדולה נובעת מהעובדה שהטיפול נעשה זמין הרבה יותר לאחרונה.
בבריטניה, כאמור, לווה השינוי במעמד הקנביס בדיונים נוקבים – בציבור, בעיתונות ובממשל. להצעות כמו חוק הבאנגים, מטופשות ככל שיהיו, יש פן חיובי משום שהן מעוררות ויכוחים בקרב המחוקקים עצמם – במקרה הזה בין המחלקה לחקיקה לבין הסניגוריה הציבורית – שני גופים החוסים תחת משרד המשפטים. הניסיון מוכיח שדווקא לדרגי הביניים – למשל המשטרה, הפרקליטות, הסניגוריה הציבורית – יש השפעה גדולה יותר על מדיניות הסמים בשטח מאשר לגופים כמו ועדת הסמים של הכנסת. נחמד לגלות שמישהו בדרגים האלה חושב בהיגיון.
- Ynet על חוק הבאנגים
- הסניגוריה הציבורית מתנגדת לרדיפת משתמשי מריחואנה
- פרופ' נחמן בן יהודה על המלצת הסניגוריה הציבורית
- השימוש בקנביס אצל צעירי בריטניה נמצא בירידה
- נתוני השימוש בקנביס בבריטניה לפני השינוי בחוק, 2002-2003
- יותר אנשים מגיעים לגמילה ממריחואנה
- השימוש בקוקאין בבריטניה הוכפל מאז שנת 98', אבל שינוי בסטטוס החוקי שלו אינו בא בחשבון
- התוכנית לסיווג מחדש של סמים נדחתה על ידי ממשלת בריטניה
- עוד (בברכה) על התוכנית לסיווג מחדש של סמים
- הדו"ח השנתי על פשע בבריטניה
שלח/י לחבר/ה • עוד אירופה • עוד ישראל • עוד מריחואנה וחשיש • עוד פוליטיקה • [הביתה]