חיסון נגד התמכרות יכול להיות רעיון נהדר – השאלה היא איך ישתמשו בו • 20/02/07
בתי הספר שלנו שוקקים ילדים שמקבלים סמים במרשם כדי לשפר את התאמתם למערכת החינוך ולצורכי ההורים. מגיל חמש ומעלה כבר אפשר לתת להם ריטלין, אבל נראה ששקט אמיתי יהיה פה רק כשנצליח לסנן ילדים כאלה עוד לפני שבאו לעולם. בחזון כזה עוסק, למשל, הסרט "גתקה" (1997), המתאר עולם שבו אין אפליה על בסיס מין, גזע או דת, אלא רק על בסיס גנטי. וינסנט (איתן הוק) הוא מאחרוני התינוקות שנולדו ללא בקרה גנטית, ויש לו פגם בלב שמונע ממנו להתקדם בחיים ולטוס לחלל. כדי להגשים את חלומו הוא גונב את זהותו הגנטית של אתלט מוצלח ומאחסן במקרר דגימות הכרחיות, כמו שתן ושיער. “גתקה" מראה חברה סטרילית, שבה נמדדים סיכוייו של פרט כלשהו להצליח על פי תכונותיו הגנטיות. האווירה הפרנואידית מידבקת, בעיקר בגלל התחושה שאנחנו לא ממש רחוקים מהתמונה שהוא מציג.
בעולם כמו ”גתקה” אין נרקומנים. הנטייה הגנטית להתמכר לסמים מאותרת עוד לפני שהם נולדים, והופ לפח. זה עובד יפה בקולנוע, אבל במציאות, אומר פרופ' ריצ'רד מוסקט מאוניברסיטת מלטה, רק אצל כ-50 אחוז מהמכורים לסמים נמצאה נטייה גנטית להתמכרות. אם יסוננו כל העוברים בעלי הנטייה הזאת, אולי נצליח להקטין את מספר המכורים בחצי. זאת התקדמות, אבל זה לא מספיק. מזל שבקרוב נוכל לטפל בחצי השני בשיטות דומות.
הצעד הכי גדול לכיוון "גתקה" נעשה בתחום החיסונים נגד התמכרות. כבר 11 שנים מדברים עליהם ומשקיעים כסף במחקר, ונראה שבעוד ארבע-חמש שנים נוכל לראות אותם בבתי המרקחת. בתחום הסמים הלא חוקיים, החיסון הראשון שכבר נוסה על בני אדם הוא נגד התמכרות לקוקאין. פרופ' מוסקט התבקש על ידי "קבוצת פומפידו", ארגון בינלאומי (35 מדינות) שעוקב אחר מגמות של צריכת סמים, להכין מסמך שיעריך את כדאיות השימוש בחיסונים אלה. מאחר שהמחקר עדיין בחיתוליו ואין מעקב לטווח ארוך אחרי מטופלים שקיבלו את החיסון, השאלות העיקריות שהוא מעלה הן לא רפואיות אלא אתיות.
התסריט הזה מוצא חן בעיני כי הוא מניח שהמשתמש, מכור ככל שיהיה, בכל זאת עושה חישובים של עלות מול תועלת, וברגע שהעלות תהיה גבוהה מהתועלת (ואפס סוטול זה אפס תועלת) – הוא יפסיק לבד. זה גם תסריט נאיבי מאוד, כי הוא מניח שההחלטה על קבלת החיסון תהיה תלויה במשתמש ורק בו. כבר עכשיו קל מאוד לראות שלושה מגזרים שעלולים לקבל את החיסון בניגוד לרצונם או ללא התחשבות בדעתם – אסירים, אנשים בפיקוח קצין מבחן וקטינים. בעוד כמה שנים נוכל לצרף אליהם גם אנשים שזוהתה אצלם נטייה גנטית להתמכרות.
כוחות חזקים מניעים את שוק התרופות, וחברה שתשקיע בחיסון כזה לא תוותר על ההזדמנות לקדם אותו דרך גופים ממשלתיים כמו שירות בתי הסוהר וקציני המבחן. רגע לפני שאנחנו הופכים ל"גתקה", חברות לביטוח חיים יוכלו לתת תנאים עדיפים לאנשים שקיבלו את החיסון, מקומות עבודה יוכלו ללחוץ על העובדים, בעיקר על אלה שאותרה אצלם נטייה גנטית להתמכרות, והורים ירצו לחסן את ילדיהם אם התגלתה אצלם נטייה כזאת.
רוב החיסונים נגד התמכרויות עובדים בצורה דומה ולא באמת מחסנים מפני הסם, אלא רק מונעים אל ההנאה ממנו. הם גורמים לסם להיצמד למולקולה גדולה של חלבון, שהגוף מזהה כאויב. המערכת החיסונית תוקפת את החלבון ומונעת מהסם להגיע למוח. המונח "חיסון" קצת מבלבל בהקשר הזה, כי התרגלנו לקבל חיסון כדי למנוע מחלה ולא כדי לרפא מישהו שכבר "חלה”. בינתיים החיסונים נוסו רק על מכורים, אבל אם המונח מרמז על דרך השימוש בו – מתן זריקות לאוכלוסיות בסיכון עוד לפני שלקו במחלה כלשהי – זה כבר די קרוב ל"גתקה".
החלק המסובך יותר יהיה לנסות למדוד את הצלחת החיסונים אצל אנשים שקיבלו אותם לפני שפיתחו התמכרות כלשהי. איך נדע אם החיסון באמת עבד, או שכמו ב"גתקה", גם בחיים האמיתים הרוח האנושית יכולה לנצח את הגנטיקה?
- עוד על הדו''ח של פרופ' מוסקט
- ה''ווילג' ווייס'' על חיסונים נגד סמים, שנת 2000
- עוד על קבוצת פומפידו
- NRG על חיסונים נגד שתייה, ניקוטין וקוקאין, ספטמבר 2006
שלח/י לחבר/ה • [הביתה]