ברכה גולשת: סמים - מסלול הכנה למוות

מסלול הכנה למוות

האם אפשר להתנסות במוות במנות קטנות בעודנו בחיים? • 08/05/07

אחד המזמורים (צ'אנטים) היפים של זרם התראוודה בבודהיזם הוא "מזמור המוות". המסר של המזמור - המוות הוא הדבר הבטוח היחיד בחיים – אמנם הפך מזמן לקלישאה, אבל להבדיל מקלישאות אחרות מהתחום הרוחני (מישהו עצבני אמר "השלום נמצא בתוכי"?), איש עדיין לא הצליח להפריך אותה. בטוח ויציב ככל שיהיה, אף אחד לא ממהר להתנחם בוודאותו של המוות ברגעים קשים. אפילו אנשים שמאמינים בגלגולי נשמות - כמו סטיב, חולה הסרטן הסופני שבו טיפל ד"ר קרל המרשלג - מגלים שבין הקלישאה לבין השלמה אמיתית עם המוות יש מרחק גדול.

ד"ר המרשלג, פסיכיאטר ורופא מאוניברסיטת אריזונה, פגש את סטיב, שופט לשעבר שרופאיו נתנו לו 6-9 חודשי חיים, באוקטובר 2004. סטיב, אז בן 64, סירב להשלים עם מותו המתקרב והאמין כי הוא יכול לרפא את עצמו אם רק יתחבר למי שהיה באחד הגלגולים הקודמים שלו – שאמאן אינדיאני. תמיד מפליא לגלות כמה שאמאנים ונסיכות נוביות יש בין המאמינים בגלגול נשמות. העולם עדיין מחכה למישהו שהיה פקיד שומה בגלגול קודם, והוא מנסה להתחבר אל אותה יישות כדי לקבל טיפים בענייני מס. אבל המרשלג, שהתמחה בין השאר בטכניקות ריפוי אינדיאניות מסורתיות, לא היה כזה ציני, וטוב שכך.

כדי להתחבר אל השאמאן שבתוכו, סטיב רצה להתנסות בקקטוס ההזייתי פיוטה, אבל המרשלג הסביר לו כי הפיוטה לא מתאים לאנשים במצב פיזי כה ירוד. הם החליטו לנסות היפנוזה. "סטיב נכנס להיפנוזה בקלות", מספר המרשלג, שתיעד את סדרת הפגישות בכתב העת של MAPS, ארגון אמריקאי שמקדם מחקר עצמאי של סמים פסיכדליים. "הוא סיפר שהוא רואה אנשי מערות אבל לא רוצה להתקרב אליהם. אמרתי לו לפרוש את זרועותיו ולגשת אליהם. הם פינו לו מקום במעגל ליד המדורה אבל הוא לא הבין את שפתם. בסוף הפגישה הוא שאל אותי איך יוכל להגיע לחוויה יותר אינטנסיבית. הצעתי לו לנסות קטאמין”.

הקטאמין, הידוע בשם הרחוב Special K (או סתם K), התגלה בתחילת שנות ה-60 ומשתמשים בו באופן חוקי להרדמה, אבל גם לטיפול באלכוהוליזם ובחרדות. בשנה שעברה הוא נוסה על 17 חולי דיכאון שלא הושפעו מהטיפול התרופתי הרגיל, והביא לירידה ניכרת ומתמשכת במפלס הדיכאון. השפעת הקטאמין היא מיידית ובמינונים הנכונים הוא אינו מסכן את הלב או את מערכת הנשימה, אך בניגוד לסמים פסיכדלים אחרים (LSD למשל), שימוש קבוע בו יכול להוביל לתלות. הקטאמין מאפשר למטופל להתנתק מגירויים חיצוניים (כולל כאב) ולאבד את ההתמצאות בזמן ובמקום.

סטיב התנסה בסמים פסיכדליים בשנות ה-60 ולא חשש לנסות סם חדש בסביבה מבוקרת. בפגישה הראשונה הוא קיבל מנה קטנה (25 מ"ג בזריקה לשריר). אחרי שלוש דקות הוא תיאר דגדוג חם באוזניים, שהתפשט לפנים ולשפתיים ודיווח להמרשלג שהוא מרגיש טוב להפליא. "זה כמו אורגזמה אינסופית”, אמר. המרשלג תירגל איתו דמיון מודרך והוא חזר למערה שאליה הגיע בטיפול ההיפנוטי. הוא ישב עם אנשי המערות אבל עדיין לא הבין אף מלה וגם לא פגש שום שאמאן. המרשלג אמנם מתייחס בכל הכבוד למשאלותיו של סטיב, אבל מבין השורות עולה שאיפה אחרת: לעזור לאיש להשלים עם הוודאות של מותו. "קיוויתי שהוא יוכל למצוא עידוד במשהו אחר חוץ מרדיפה אחר ריפוי”, כותב הפסיכיאטר.

אחרי חודש, עם כמות כפולה של קטאמין, סטיב החל להרגיש שהוא מרחף ביקום - תחושה מוכרת למשתמשי קטאמין. "אני מרגיש אור, אני אור, אני מלא אור”, אמר. אחרי הטיפול הוא התחיל ללכת למכון כושר ואמר שהוא מרגיש טוב יותר. בטיפול הבא, עם 75 מ"ג, הוא תיאר מקהלה הרמונית של מלאכים ודמעות זלגו על לחיו.

בתחילת 2005 החליט סטיב לעבור טיפול נסיוני שחייב אותו להפסיק את פגישות הקטאמין, אבל הטיפול נכשל והוא חזר הביתה בדיכאון עמוק. באוקטובר 2005 הוא הגיע שוב אל ד"ר המרשלג וקיבל 100 מ"ג קטאמין. הוא שמע שוב את מקהלת המלאכים וזימזם יחד איתה. “הצטרפתי לזמזום שלו”, מספר המרשלג, "ומבלי משים התחלתי להמהם את אחת התפילות של יום כיפור". סטיב, גם הוא יהודי, זיהה את המנגינה והצטרף. היה לו חזיון שבו הוא ראה את אברהם (אבינו) קושר אותו אל המזבח, מניף עליו סכין ונעצר לבקשת הקדוש ברוך הוא. הסכין הפכה לקרן אור. "בשבועות שאחרי הטיפול הוא אמר לי שהוא יודע שבריאותו תמשיך להידרדר”, כותב המרשלג. “שאלתי את עצמי אם הוא השלים סוף סוף עם מותו הבלתי נמנע”.

סטיב מת במרץ 2006, שלושה חודשים אחרי פגישה נוספת עם מקהלת המלאכים ואמבטיית האור (125 מ”ג). אפשר אולי לזלזל בחוויות המיסטיות שלו, אבל אין שום סיבה לחשוד שהוא המציא אותן. הקטאמין ידוע כסם שמייצר חוויית Near death, שעליה מדווחים אנשים שהתנסו במוות קליני (מנהרת האור, תחושת שלווה, התבוננות על הגוף מבחוץ). חוקרים רבים שהסתייגו מהתיאורים המיסטיים של החוויה ניסו לתת לה הסברים מדעיים, ללא הצלחה מרובה (זה רק עניין של זמן, כמובן).

גם הצמד הטלוויזיוני פן וטלר עסק בנושא בתוכנית "בולשיט", וניסה לטעון שמדובר בסך הכל בשינויים כימיים במוח, שאין להם כל היבט רוחני. פן וטלר הראו איך אסטרונאוטים מאבדים את ההכרה בכוח כבידה גבוה, הם הסבירו שהמוח עושה Reset, אבל בינינו, הם פיספסו לגמרי את הנקודה. העובדה שחוויית המוות הקליני נובעת משינויים כימיים במוח אינה עומדת בסתירה לתובנות של מי שעבר את החוויה. שינויים כימיים במוח מתרחשים כל הזמן. הם לא רק משפיעים על הדרך שבה אנו תופסים את המציאות – הם הופכים למציאות שלנו. מול אדם שחווה מוות קליני (או חוויה דומה בעזרת סמים כמו קטאמין) וכתוצאה מכך הוא פחות חושש למות, השגות רציונליות כמו אלה של פן וטלר נראות די קטנוניות.

שלח/י לחבר/ה • עוד ארצות הברית • עוד מומלצים • עוד מומחים • עוד מחקר • עוד סמים חוקיים • [הביתה]